פצע האהבה העצמית

אני מודה לאלו שבחרו שלא להיות לצידי
לאלה שהתעלמו או דחו אותי, ולאלה שלעגו לי
הכאב שצף והרגשות שעולים איתו, שהסביבה לא מחבקת אותך, זהו כאב ופצע שקיים באנושות ונובע עוד מהילדות, ודורות לפנייה.
שכשלא ראו אותנו, לא כיבדו את קולנו או האשימו אותנו
ואולי למעשה, הקושי לאהוב את עצמינו ללא תנאי , הוא הגדול ביותר, והאהבה הזאת יכולה להיות עוגן וריפוי למכאובים רבים, וכוח להגשמת משאלות.

אני מודה לאלה שהיו בנוכחות כה שקטה , מלאה ועמוקה לצידי
שראו ואהבו אותי בלי סוף,
רגעים אלו נגעו בנשמתי, ועוררו את התחלת מסעי בנעוריי, אל גופי.
אל העולם
ואל החקר האינסופי של היותי נשמה נצחית, בגוף אדם.

האם תאהב את עצמך ותסכים להיות עם הכאב, שיכול לעלות , במיוחד ביחסים עם אדם אהוב..?!
האם תלמד ותקשיב למנגנונים שמונעים מימך לחוות את עצמך? ואת אלה שאתה אוהב?
כמו רגשות של לא אהוב, לא ראוי, עזוב…
מה עולה כשאתה פוגש בחוויות או ביחסים אינטימים את הכאב הזה?!
האם זאת המנעות מלחוות , מגננה, הסגרות או מתקפה?

הכר את עצמך, ואז תגלה שככל שאתה נמצא ,ונותן מקום ונשימה לתוך זה, עם הזמן משהו מתבגר ,מרגיש מלא בזכות עצמו, בזכות פנימיותו האוהבת והאינסופית.
עם הזמן קל יותר להכיל את עצמך, את העולם, ולתת יותר מקום לאור ושפע להכנס לחייך

הבט אליו, הכר אותו, והקשב לו
זאת תיהיה מתנה גדולה לעצמך, ולכל מי שתפגוש בדרכך.